המסקנה שהגעתי אליה היא כזאת: אנו חברה שבאמת ובתמים זקוקה נואשות לחזון מחודש ועדכני לימינו, שיעסוק בדמותה של מדינת ישראל, בערכים, וביחס הראוי בין כל הניגודים החיים בשטח כה מצומצם. חזון מחודש זה יעסוק בין היתר גם בשסע החברתי, הסוציו- אקונומי, הדתי, הלאומי והדמוגרפי שרק הולכים ומעצימים ובכך לוחצים עלינו וגורמים לשנאה מוגברת, איכות חיים ירודה, והרגשה כללית לא טובה.
נאמר פעם "עלינו לקדש את האדם לפני האדמה ואת אחדות העם לפני הארץ" ואני מאמין שרק בדרך הזאת נוכל להחזיר לאנשים את תחושת השותפות לגורל בעם היהודי.
"באין חזון יפרע עם" – זהו האיום הממשי ביותר לקיום של מדינת ישראל, דמוקרטית ויהודית כאחד. (יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, 2014)
אתמול הוזמנתי ע"י בית חינוך "פיקא" בפתח תקווה כחבר במועצת העיר, לברך את התלמידים במסגרת טקס של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כאש המנהלת – שוש, שהיא אישה מאוד נמרצת, סיפרה לי בעיניים בורקות כי טקס זה הוא טקס קהילתי המיועד לכל בוגרי בית הספר, מתנדבים, מורות לשעבר, חיילי יחידת "עוקץ" שאותם מאמץ בית הספר מזה שנים רבות, תושבי המרכז, העיר ועוד רבים וטובים.
כשאנחנו ישובים על כסאות פלסטיק באולם הספורט הגדול אני מתבונן סביבי ורואה את המון האנשים, כאלו ממעמד הביניים מינוס (כאלו שלא גומרים את החודש), עולים חדשים ממקומות שונים בעולם, תושבים פשוטים, קשי יום, ילדים, הורים, סבים וסבתות
הרגע קטן אחד חזרתי לבית הספר שלי, בית ספר ביאליק בנתניה, שם גדלתי. עברתי את אותם הטקסים הקשים כשהעצב ממלא אותי ואת הסובבים. וחשבתי רגע לעצמי... מה אנחנו, החברה שבנינו ב-66 השנים האחרונות משאירים לאותם הילדים? איזו חברה בנינו? איזה עם בנינו?
"במותם ציווי לנו את החיים", זה באמת משפט נכון, אבל על איזה חיים מדובר? באמת התכוונו לחיים האלו? האם אותם סבים וסבתות שעלו לארץ אחרי תלאות רבות התכוונו וחשבו על חברה כזאת? האם אותם הלוחמים שנתנו את דמם 24000 במספר חשבו על חיים כאלה?
אנחנו חייבים להם!
עבורם אנו מחויבים לבנות חברה מאוחד, תומכת ומגובשת. חברה כזו שאהבת הזולת תשרה בה ותדע להכיל את הכאב הרב ולהתעלות מעליו. עם וחברה שפועלים מתוך חיבור ואחדות. זו בעצם הייחודיות שלנו, רק אנחנו יודעים איך לממש זאת. זה הכלי היחידי שלנו שבו אנו יכולים להיות דוגמא לשאר העמים.
אנחנו חייבים להם.
אנחנו חייבים לבנות עבורם חברה מאוחדת, מגובשת, תומכת. חברה שתשרה בה אהבת הזולת ותדע להכיל את כל הכאב, להתעלות מעליו. חברה ועם שפועלים מתוך אחדות.
לי זה בהחלט ברור, ואני באמת מתכוון ליישם ולעשות כל דבר שאוכל כדי לממש זאת. כי אנחנו חייבים להם. כי "במותם ציוו לנו את החיים".
זה העם שלנו, הוא עם מיוחד, הוא לוקח ללב.
חג עצמאות שמח, אביהו סופר.
אביהו סופר, חבר מועצת העיר פתח תקווה מטעם סיעת "ביחד".
אביהו סופר, חבר מועצת פתח תקווה
